מה זה שוטף פלוס 30? – על חוק מוסר התשלומים

בכל עסקה שנרקמת בין לקוח לספק, הספק מכתיב את תנאי התשלום. יש כמה אופציות של אופן החישוב לזמן התשלום בפועל. 

בכל הצעת מחיר מפרט הספק את המוצר שיימכר, פרטים טכניים שלו וגם את מועד התשלום. ההסכמה של הלקוח לרכישת מוצר זה או אחר היא עבור המחיר שנקבע ועבור מועד התשלום שנרשם בהצעת המחיר. 

כאשר תנאי התשלום הם שוטף פלוס 30 יום, הספק ממתין לקבלת הכספים פרק זמן שנע במקסימום עד 60 יום אם המכירה בוצעה בראשון לחודש או 30 יום, אם העסקה בוצעה ביום האחרון של החודש הקודם. ספק שמאפשר תנאי תשלום כאלו, יש לו בדרך כלל תנאי תשלום זהים או ארוכים יותר מהספק שלו, אם מדובר לדוגמה במשווק שקונה מהיצרן בארץ או בחו"ל.

במהלך עסקים תקין, כל עסק שרוכש סחורה מתחייב גם לשלם עבורה על פי הזמן שתואם. בעבר רוב הפעילות העסקית התבצעה באמצעות המחאות או המחאות דחויות. אך במציאות העכשווית הרבה מאד עסקאות משולמות באמצעות העברות בנקאיות בתאריך שנקבע.

הלקוח מרכז את כל התשלומים שעליו לבצע לספקים השונים, מעביר רשימה ממוחשבת ומרוכזת לבנק שכוללת את שמות כל הספקים, את פרטי חשבון הבנק של כל אחד מהם והסכום של התשלום, נציגי הבנק מבצעים זאת בפועל, כמו לדוגמה: 

או לחלופין אפשר לשדר את התשלומים באתר האינטרנט של הבנק לכל אחד מהספקים.

המצב הכלכלי בישראל ברבדים מסוימים הוא בעייתי ולכן ספקים בוחנים בשבע עיניים את ההתנהלות מול לקוחות חדשים, כדי לקבל החלטה אם לעבוד איתם או לא. אין זה משנה אם מדובר במוצר פיזי או בשירות ספציפי, לכל ספק יש עלויות שלו הן ישירות והן עקיפות ולכן הוא עושה כל שניתן כדי לקבל את מלוא התשלום שמגיע לו מכל אחד מהלקוחות. 

כאשר מדובר בלקוחות חדשים, המגמה היא לעבוד בשיטה של קבלת תשלום טרם קבלת המוצר באחד מאמצעי התשלום המקובלים. כאשר עוברים לעבודה סדירה והלקוח מעוניין לקבל אשראי של שוטף+ 30 יום, הספק מבקש בדרך כלל בטחונות, מגביל לו את קו האשראי לסכום חודשי מסוים כדי לא להיקלע למצבים שמסכנים אותו כספית.